האם בעיתוני פריז, או של העולם הגלובלי, קטן ככל שהיה, בימים של אחרי ה - 14/07/1789, התבשרו האזרחים, (בהפרשי הזמנים שלקח למרכבות הדואר הרתומות לסוסים, או לאניות המפרש לאמריקות, להעביר את הידיעות ממקום למקום), כי ביום הזה שננקב לעיל, החלה "המהפכה הצרפתית"?
אני מניח שלא.
במירב, כתבו על מהומות בפריז ובצרפת האורבנית, ואם העורך היה נסער במיוחד והיו לו תובנות פוליטיות עמוקות יותר, אז אולי נכתב שם באותיות גדולות ומאירות עיניים, על כיבוש הבסטיליה על ידי האספסוף הפריזאי.
ולידיעת חובבי הרומנים וסרטי האפוס באשר הם, זה לקח להמון המשולהב, 4 שעות בדיוק לכבוש את המבצר, ולשחרר מתוכו 7 עצורים בסך הכל, שכן זה היה מספר האסירים במוסד הזה באותו יום היסטורי, כאשר 4 מהם היו רמאים, שניים בלתי מאופסים, או כאלה שנטרפה עליהם דעתם ופדופיל אחד.
כלומר ההישג הגדול של החברים של רובספייר ודאנטון, הסתכם ביום הכי היסטורי של המהפכה המהוללת הזאת, בהשבת החופש לשני משוגעים, שבלאו הכי לא היה להם מושג כיצד לנצל אותו, ולעבריין מין אחד, שכמו כל עמיתיו, המשיך בשלו, וגם ל-4 רמאים, הכי פשוטים ועלובים שיש, שמיד פנו לבתי המרזח המקומיים, כדי לרקוח את העקיצה הבא שלהם, שכן מהפכה צרפתית פה, מהפכה צרפתית שם, אבל צריך גם להתפרנס ממשו.
למרות שהתשובה לשאלה שבפתיח, היא הלאו הכי מוחלט שיש, הצרפתים וכל העולם החופשי חוגגים ביום ה - 14 ביולי, את היום שבו העולם התפקח מחשכת ימי הביניים, והאביב המאוד סלקטיבי של הרנסנס, והתחיל לחשוב על כל בני האדם כעל יצורים שווים, שאין בינם איש, ששווה יותר מאחרים, בחזקת האל והכנסייה, או מכל סיבה אחרת.
כי המהפכה הצרפתית לא הייתה רק צרפתית, כי אם גלובלית. הרעיונות של מחולליה, חלחלו לתודעה של כל העולם המערבי, וכעבור דורות, גם לעולם השלישי. היא הייתה ראשיתה של הגלובליזציה העולמית, שנזקקה למהפכה נוספת, התעשייתית, כדי להפוך את העולם ממונרכיות מבודדות ואוטוקרטיות, לכפר גלובלי ענק, שפרנסתו תלויה בכל מרכיביה.
מקורות כוח אלטרנטיביים שיבואו אחר כך, כמו כסף, כוח פוליטי, ודיכוי בשם אידיאולוגיה, יצוצו כמו פטריות אחרי הגשם, ויעשו שמות גם בין האינטלקטואלים תאבי הכוח שחוללו את המהומות בפריז, ואיש מהם כמעט לא ישרוד את המהפכה הנהדרת הזאת, וראשי מרביתם יקופדו באורגיה של עריפות בכיכרות, לצהלת ההמון, שבהיעדר סדרות ריאליטי בעת זו, נאלץ להסתפק בתהליך ההפרדה המאוד ברוטאלי של הראש של רובספייר עצמו, ואפילו של מרי אנטואנט הענוגה, אבל ראשה קדם בכמה חדשים לזה שלו.
כמובן, שכיאה לצרפת, המתורבתת בארצות אירופה של העת הזאת, ששימשה מודל לחיקוי לגינוני אופנה כבר אז, העריפות בוצעו בעזרת כלי הרבה יותר יעיל מסתם חרב גדולה בידיו של הבריון השכונתי, באמצעות מכונה מתוחכמת של ד"ר ז'וזף אינייאס גיוטן, ההומניסט, הלא היא הגליוטינה, אשר תמשיך לערוף ראשים של צרפתים "רעים", עמוק עמוק לתוך המאה שאני נולדתי בה, עד ביטולו של עונש המוות בצרפת, עם הפנמת התובנות ההומניסטיות של המאה ה-20, לפיו, אין לאיש, וגם לא לריבון, זכות ליטול את חייו של זולתו, אלה למטרות נשגבות ביותר, כמו כיבוש שדות החיטה של הר, (אדון), ליכטינטל, בחבל אלזס נניח.
ההערה המרושעת הזאת שלי, על שדות החיטה של האדון האלזסי, אינה פוגמת כהוא זה, במשמעותה של המהפכה בצרפת, והשינויים שבאו בעקבותיה, על אף שלא ייקח הרבה יותר מעשור, עד שהצרפתים עצמם ימאסו במהפכנים שלהם, ובכל הנאומים חוצבי הלהבות בדבר חופש לכל, וחירות ומה לא, ויעלו איש אחד, נמוך במיוחד, אבל מלא באמביציה, שהיו מספיקים לשלושים גולייתים, (והיה נשאר גם לדוד קצת), וימליכו אותו עליהם, כמלכם החדש, אבל בשביל השינוי והחידוש, יקראו לו אמפרור, או קיסר במקום סתם מלך, והוא בתמורה, יוביל אותם לתוך החורף הרוסי וערבותיה הקפואות של רוסיה הלבנה, תרתי משמע, רק כדי לספוג את הגדולה במפלות שספגה צרפת עד עת זו. (כ - 400,000 צרפתים נספו במהלך המלחמה ברוסיה לבדה).
אמנם המסע הזה של נפוליון הניב את אחד הרומנים הגדולים של האנושות, ודווקא פרי עיטו של אציל רוסי בשם טולסטוי, ללמדנו, שכותבי רומנים דגולים ומהפכנים, לא חייבים לבוא מתוך אותו מאגר גנטי, על אף שצאצאיו של טולסטוי, חוללו מהפיכה שלא הייתה מביישת את החבורה של רובספייר ודאנטון, ואולי גם הייתה גורמת להם לקנא קצת, שכן, מעבר לעובדה שאין עליה חולק, שהיא החזיקה מעמד הרבה יותר שנים, גם במדד ההרס וההרג, המהפכה הצרפתית מתגמדת לעומת המהפכה הסוביטית.
ואחרי סקירה מרפרפת משו של שלושה אירועים היסטוריים מאוד משמעותיים, שנפרסים על פני שתי מאות ועוד קצת, אתם תשאלו, כרגיל בפוסטים האלה שלי, שבאים אחרי סדרה קלילה הרבה יותר שעוסקת באקטואליה, מה אני, ולמה אני מבלבל לכם את המוח על דאנטון, רובספייר, נפוליאון, טולסטוי ועוד כמה, בעת שבארצנו שלנו, ובעולם כולו, זה הגלובלי, שגדל ביותר מקצת מאז הימים ההם של צרפת בשלהי המאה ה - 18, מתחוללות תמורות שראוי שנעסוק בהן גם כן.
אז אני אומר לכם כך:
כמו שתושבי פריז של קיץ 1789, לא ידעו כי הם חווים את אחת התקופות ההיסטוריות המשמעותיות בתולדות הציוויליזציה האנושית, כך, גם אנחנו, תושבי ישראל הפרובלמאטית אי שם במזרח התיכון הגועש משו, חווים בלי להבחין בכך, את אחת המהפכות הגדולות שתחווה האנושות בהיסטוריה, וההתייחסות הזו שלי, כוללת גם מבט קדימה.
המהפכה הזאת, שכביכול התחילה עם כמה לווים פרובלמאטיים באמריקה, והמשיכה לפנתיאון של הדת החדשה, זו של הכסף, בוול סטריט שבניו יורק ולשאר המדינות המתועשות בעולמנו, תהיה, אני מעריך, מקיפה ומשמעותית הרבה יותר עבורנו ועבור הצאצאים שלנו, מן המהפכה הצרפתית או הסובייטית לאלה שחוו אותה בחייהם.
היא תהיה כזאת בשל שינוי זניח בעיני רבים, שחושבים שתוחלתה של הגלובליזציה, נשמרת למה שנוח לנו, כלומר, היא מאפשרת לבעליו של מפעל טקסטיל ישראלי נניח, להפקיר את פועליו הנאמנים לחרפת עוני וחיים של חוסר וודאות נצחית, שהם מה לעשות, התוצאה של היות האדם מחוסר עבודה ופרנסה בימים אלה, במדינה ששכחה או הפקירה את ערכי הסוציאליזם שהיו מן היפים והמעודדים של האנושות בעידן המודרני, ומעביר את מפעלו לסין או לירדן נניח, כי למקומיים שם, משלמים הרבה פחות כסף, או לחזות במשך שעות, בכמה אקזמפלרים אסטטיים במיוחד של מין ההומו ספיאנס, הולכים בהליכה משונה, אבל די דוחה בעיני, על השטיח אדום שנפרס למול התיאטרון הסיני בהוליווד שבאמריקה, ולא נוגעת, (הגלובליזציה), כהוא זה למימדים ההרסניים של תהליכים חברתיים כלכליים ופוליטיים, שעלו על שרטון במקרה הטוב, או התנגשו בקרחון גדול בהרבה מזה שהטביע את הטיטאניק.
כי בעולם הגלובלי הזה, שכל כך היללנו בעשורים האחרונים, ואשר בזכותו חגגנו, מרביתנו, בחגיגות שלא ידעו גבול או פרופורציות, על חשבון הגלובוס הזה, שלטענת ניוטון, אוחז בנו מלהתפזר לכל עבר, בחלל האין סופי הזה שמקיף אותנו, הולכת ומשתנה המגמה, באופנים לגמרי טוטאליים, שמולם אירועי סוף המאה ה - 18 בפריז, או תחילת המאה ה - 20, בפטרוגרד שבמערב רוסיה, יראו כמו גמדים היסטוריים.
הרעיון הוא פשוט, ולא צריך הרבה דמיון כדי להבינו.
תהליכים היסטוריים נראים הרבה יותר פרוזאיים ביום יום של התהוותם, מאשר על גבי הדפים המודפסים והערוכים של ספרי ההיסטוריה.
כלומר, המשברון, המכונה עדיין כמשבר הסבפריים של האמריקאים תאבי הבצע האלה, לא שלנו חלילה, הולך לעשות שמות בחברה הישראלית והגלובלית, במימדים שגם הקיצוניים שבאנרכיסטים בקרבנו, לא פיללו לו.
כי בחברה קפיטליסטית, שהטילה קיללת נצח על רגולציה מטעם הריבון, שכן מעצביה האמינו, שהשוק החופשי, חכם מספיק, כדי לשמש רגולטור של עצמו, כמו שחתולים רעבתנים במיוחד, הכי מתאימים לשמור על כד השמנת, שכחו שהשוק החופשי זה לא אלוהים, אלה זה הם עצמם, השכנים שלהם ואנחנו.
כי אלוהים, מעת שיצר את היקום, בשישה ימים, עמוסים יש לציין, אפילו עמוסים ביותר, פרש לשבתון ארוך מאוד, אשר נמשך עד עצם היום הזה, והפקיר אותנו ואת הגלובוס, לשרלטנים שפועלים בשמו, ועושים את זה מי רע יותר, ומי רע עוד יותר.
כי מי היה מילטון פרידמן, עם לא שליח האל, רק שבתחכום רב, הוא קרה לו, לאל הזה שלו, בשמות קצת יותר מתוחכמים משמו האמיתי, "ממון, כסף, ותאוות בצע", הוא נתן לו שם חיבה, שהמציאו אחרים לפניו, וקינה אותו "שוק חפשי", האלוהים האבסולוטי של הקפיטליזם, שהכזיב כמו אלוהי הנוצרים, או כמו שלנו, שהביא עלינו, על כולנו רק מלחמות וצרות אחרות, ושימש כל השנים ככוח הרע בדיאלקטיקה של האבולוציה האנושית, שעיקר תפקידו לתקוע מקלות בגלגלי הדינאמיקה הקוסמית, שמעצם הגדרתה צועדת לכיוון הנכון, רק שאין בקרבנו איש, שיודע מה הוא.
זו טעות לחשוב שמדובר במשבר פיננסי. אמנם הראשון שקרס, היא המערכת הפיננסית, אבל כבר כעת מתחילים להתערער מערכות נוספות בעקבותיה. באירופה מדברים על קריסת האיחוד האירופי, בארצות הברית, מימדי ההלאמה של הבנקים והתאגידים הגדולים מצביעים על מגמה של השתלטות הריבון על אמצעי היצור, אותו פרמטר מרקסיסטי, ששימש ככוח המניע של התיאוריה שלו במאבק הנצחי בין המעמדות, שהצעידו את האנושות קדימה. אלה שכאן פוסחים על שלב, לא מעמד משתלט אלה הריבון עצמו, וכופה מחוסר ברירה שיטת ממשל שמזכירה, אם רוצים ואם לא, את המשטר הקומוניסטי. הצריכה הבלתי מרוסנת של מוצרי מותרות מיותרים לגמרי, האופיום להמונים, באמצעותם נשלטנו, מצטמצמת, ועושה שמות בכלכלות של העולם המתועש, שבמקום לעסוק בייצור שנובע מצורך, ייצרה באמצעות מוסד הפרסום, את הצורך. והפרדוקס הגדול מכולם, הוא הפרדוקס הגלובלי, שבו חשבו כלכלנינו, שאפשר להנחיל על העולם כלכלה גלובלית, בלי לגעת במערכות הגיאופוליטיות הפרטיקולאריות, תוך התעלמות מניגוד האינטרסים המובנה לתוך המציאות שנכפתה על השותפים בתהליך, בו תאגיד אמריקאי היה חשוב יותר לכלכלות בדרום מזרח אסיה, מן הצרכנים המקומיים, שגויסו בעל כורחם לקלחת הקפיטליסטית האמריקאית- אירופאית. למרות מה שחשבו אדוני העשורים האחרונים, גיבורי הטורים של WALL STREET JOURNAL, הכלכלה אמנם חשובה, אבל יש עוד כמה דיסקיפלינות אקדמיות שפועלות ברקע, ואלה התקוממו בשל קיפוח מתמשך, והכו במציאות על פניה, ואמרו: "עד כאן, די, זה לא יכול להמשך כך, שכן, מה לעשות, עדיין השלמות של כדור הארץ חשובה יותר מחשבון הבנק של וורן בפאט".
אבל כל זה ברמה הגלובלית
נפל בחלקנו, אלה ה"ארץ ישראלים", שהם עוד מעט כולנו, לאחר שוועדת השמות החדשה שתוקם במקומותינו, תגדיר את המושגים הנכונים שיהיו שגורים בפינו, שכן השימוש הנכון בשפה המקומית, היא שיוצרת באופן זמני את המציאות, והזמניות הזאת, בעיני שליטיה החדשים של הארץ, היא המקסימום שהם רואים בכל מקרה קדימה, או הכל מבחינתם, בעולם הקסום הזה, שבו אמנם מותר לבעלים של מפעל טקסטיל מקומי לזנוח את פועליו על מזבח אינטרס כביכול ציבורי של "השוק החופשי", ולהעשיר בדרך זו את עצמו ושאריו, מתוך הנחה זדונית, שהפירורים יספיקו לכולנו, כי בעולם המצומק הזה שלהם, העולם מתחיל באלפיון העליון, ונגמר גם בו, ואלה שמתחת, נוצרו לפרנס אותם, כמו שהאיכרים נועדו לספק חיים טובים יותר עבור האצולה והמלך, וכל זה בשם האלוהים הרחום הזה של הנוצרים, (במידה מסוימת, ומתוחכמת הרבה יותר, גם שלנו), ששלח לכאן את שליחו המיוסר משו, ישו, שלא היה אלא ממזר יהודי, תוצאה של בגידה מבישה של אישה אחת בשם מרים, בבעלה, הנגר יוסף מנצרת, במעשה זנונים שהותיר אותה בבתוליה גם כן, או במילים אחרות, אפילו ללא אורגזמה, וכל זה כדי שבעתיד שיבוא אחרי זה, כמה אלפי נהנתנים יוכלו לחיות על חשבון הרוב, שיכולתו לראות את העולם, מתחיל ונגמר במה שאומרים לו.
אבל מה לעשות, המציאות זה לא מה שכמה שרלטנים מנסים להציג בפנינו במצג שווא משכנע ככול שיהיה, אלא זה האסונות שיטפחו על פנינו.
ובעת שנכיר יותר מובטלים, מאנשים שמתפרנסים בחוסר כבוד יחסי יותר או פחות, והמציאות תכה על פנינו, גם אנחנו, כמו תושבי פריז, לפני קצת יותר ממאתיים שנה, נתקבץ ברחובות, ונעלה על ה"בסטיליה".
ואם עד אז, השרלטנים הפרטיים שלנו, יספיקו להקים את בית ראש הממשלה החדש, התחליף לבית המקדש, שלא יבנה לעולם, בגלל שליח אל נוסף, ששמו מוחמד, יהיה להמונים שיתקבצו, יעד ראוי להרס, לכלות בו את הזעם שנצבר במהלך הרבה מאוד שנים, שבהן האכילו אותנו בחרא, אבל גם אחרי שזה יקרה, בחלוף שנים לא רבות, המהפכנים החדשים ישנים האלה, יפנו את מקומם לעוד נפוליאונצ'יק, שכן אם יש דבר אחד בטוח בעולם שלנו, זה שהטיפשים לא יעברו מן העולם, עד למועד התיאורטי מאוד של מציאת אבן הטיפשים, שכאשר נמצא אותו, זה יהיה ממילא מאוחר מדי.
למרבה האירוניה, האבן הזאת, הייתה כל הזמן בהישג יד, בתחתונים של סבא.
רק השטן, ברוב תבונתו, הסתיר אותו מאתנו שם. (כי מי רוצה לפשפש בחלציו של זקן גידם, שאפילו לגרבץ לא מסוגל יותר,שתרומתו היחידה לחברה האקסצנטרית והטרנדית שלנו, היא בהעדר כל תרומה).
סוף דבר שהוא אינו אחריתו של דבר, וגם לא סוף, אלא סוג של הערת שוליים.
מי שחושב שניתן לפתור משבר גלובלי, באמצעים שאינם גלובליים, נמצא בצד הלא נכון של הבנת הנקרא.
הפתרון, התיאורטי יש לציין, יבוא רק בעקבות מאמץ משותף וסימולטני של מנהיגות כל מדינות העולם, שיפעלו תוך התעלמות מוחלטת מאינטרסים פרטיקולאריים, למען הצלת כולנו, תוך התעלמות מוחלטת ממחויבויות לאומיות פטריוטיות, אשר, למרות התפאורה הגלובלית, הביאו אותנו למקום שאליו הגענו.
בעולם שבו הרגולטור הגלובלי היחיד, הוא ארגון האומות המאוחדות, אשר מתמחה בעיקרו בלגנות אותנו, היום הזה רחוק כמו שרחוק חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל.
זה לא אומר שלא יבוא פתרון למשבר, שכן בעולם הזה יש רגולציית על, של כוחות שמעל הבנתנו.
הצרה שאלה, אין להם אלוהים, ואם תושמד מחצית האנושית בדרך לפתרון, זה ממש לא מעניינם.
מטרתם היא הרבה מעבר לאינטרס האנושי, שלמרות נטייתנו האתנוצנטרית, לא נמצאת בשום סדר עדיפות, במערכת הקוסמית.
נ.ב. - והערת שוליים אחת, שבאה ממקום נמוך במיוחד, בעולם הצר הזה שלי, שבו עדיין הרציו מנצח את ה"אמרו לי": למה לכל הרוחות הגורל מתעתע בנו עוד פעם ובצורה כל כך זדונית, והפקיר את עתידנו בתקופה הכי קריטית , בידם של האנשים הכי פחות ראויים ועם הכי פחות יכולת.
